השיר הנועז ביותר בספר הביכורים של אלכס בן-ארי הוא השיר שחותם אותו, המבטא התמסרות עד כלות לאישה אהובה, התמסרותו של אפרסק לאישה הנוגסת בו. גברים אינם מרבים לכתוב שירים המבטאים התמסרות בדרך כה שלמה, נחרצת וענוגה גם יחד, שיש בה מצד אחד סבלנות פרטנית ומצד שני זינוק אל מעבר למה שזך כינה "השיר הנכון", המגדיר … המשך לקרוא אלכס בן-ארי, ימים סמויים